Pilim Afim

אז ככה זה התחיל.

בבוקר של יום שמשי במיוחד, באמצע יולי השנה, המנהל הישיר שלי אומר לי "אני צריך לספר לך משהו". הוא חצי מחייך אז ציפיתי למשהו ככה-ככה כזה, במקרה הכי גרוע – משהו סתם קצת מבאס.

"המנכ"ל, מנהל המוצר, מנהל הפיתוח ואני (כאילו – הוא, המנהל)", הוא אומר לי וממשיך לחייך, "ארבעתנו בחוץ – כאילו מחוץ לחברה, המשקיעים פיטרו אותנו". חשבתי שהוא עבד עלי. "אתה עובד עלי?"

אבל פתאום החיוך שלו נעלם. "וקלטי קטע" הוא מוסיף, "מהיום א' – המנכ"ל".

שתבינו, א' איש מכירות משונה כבן 50 שעובד בחברה 3 חודשים. את תהילתו בחברה רכש בכך שתמיד דיבר שטויות בישיבות, ולכן זכה ביושר בכינוי "הליצן". הוא הסתובב במשרד ודיבר ללא הרף בצרפתית בקולי קולות במכשיר האייפון החדש שלו. הוא נהג להתהדר בבגדים מושקעים והיה מאלה שגם הגאדגטים שלהם לובשים כולם כיסויים תואמים בצבע אדום. ולמרות האייפד עטוי החליפה האדומה שהיה דרך קבע ברשותו את כתיבת הערותיו התכופות הוא בחר לעשות דווקא במחברת.

הוא התרברב בזמנו שהוא חבר טוב של אחד המשקיעים המרכזיים בחברה, אחד האנשים העשירים בארץ. מאוחר יותר גם נודע לנו שאותו המשקיע ניסה כבר מזמן למנות את הליצן לתפקיד מנכ"ל החברה. מהלך זה טורפד בזמנו על ידי המשקיעים האחרים בחברה. בסוף, הוא הצליח.

עכשיו, תרשו לקחת אתכם כמה (4 בערך) חודשים אחורה בזמן, ועל הדרך גם לספר קצת על עצמי.

אני עובדת בחברת סטארט אפ בתחום התוכנה למובייל במשך קצת יותר משנתיים. עשיתי מגוון תפקידים שנצטברו זה לזה: התחלתי מ-Account Manager, ועם הזמן עשיתי גם Sales, Project Management ואז גם Business Development ונהניתי מכל רגע. למדתי המון על בניית חברה מהיסוד, פיתוח מוצר טכנולוגי, על עולם חברות ההזנק, החינוך, פיתוח עסקי, אסטרטגיות לניהול פרוייקט, פוליטיקה ארגונית ועוד מלא מלא דברים שאני מתכוונת לפרט עליהם בפוסטים הבאים. אז כל זה אמרנו, עשיתי, נהניתי, ורציתי עוד.

כך יצא, שבמסגרת עבודתי מול השותפים העסקיים של החברה אפיינתי את התהליך של בניית מערכת שתאפשר לגבות ולהוציא דוחות. לא יודעת איך זה נשמע לכם, אבל בזכות חברה טובה ומבריקה שהדריכה אותי, התחלתי לחקור את כל המבנה של המערכות והמוצרים בחברה, לקרוא אפיונים שלהן, והבנתי שהתחום הזה פשוט, איך לומר, מעיף לי את המוח. אז ראיתי כי טוב, ונדחפתי לזה (כי זה מה שצריך לעשות אם את בסטארט אפ – זה היופי!).

ביקשתי מהמנכ"ל דאז, איש שאני מאוד מעריכה, להכנס לתחום. התכוננתי לשיחה הזו מראש והייתי מאוד לחוצה מהתגובה שלו. ציירתי לו על הלוח את הבעיות שרציתי לנסות לפתור ואת הדרך שבה קיוויתי שאוכל לתרום. הוא הגיב באיפוק, ואמר שהוא (המנכ"ל דאז) מאוד מרוצה ושאדבר עם מנהל המוצר. אם מנהל המוצר מעוניין – הוא בעד.  אז יזמתי שיחה עם מנהל המוצר, וסיפרתי לו שאני חולמת להכנס לתחום המוצר וביקשתי את עזרתו – לאפשר לי לכתוב איפיון טכני מפורט. הוא שמח ולקח אותי תחת כנפו.

וכך, ארבעה חודשים אחורה,  המצב היה כזה, שאני הצלחתי במאמצי גרילה להדחף לתפקיד ניהול מוצר. לאט לאט התחלתי להבנות את תהליך התיעוד, הדיון והביצוע של ה- RoadMap של החברה (הכל היה בראש של מנהל המוצר לפני כן), לצד Bug Triage ו-למידה מהשטח לגבי צרכי המשתמשים. הרגשתי חשמל באצבעות, כי ידעתי שהחברה שלנו בצרות ושאני יכולה לתרום רבות לסידור הבלאגן בדרך עדינה ואלגנטית. ידעתי שלא יעבור הרבה זמן וגם המשקיעים שלנו יבינו את אשר אני הבנתי, ויחליפו אותו, והזדמנות הפז שנקרתה בדרכי תעלם כלא-היתה.

לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. מסתבר שהליצן, במקביל למילוי תפקידו כאיש מכירות שלא-מכר-דבר, תפקד ביתר שאת כמרגל מטעם חברו המשקיע, והקדיש את זמנו לרישום של כל אשר ראה ושמע במחברת הקטנה שלו.

וכך, הכל התפוצץ.

ישר אחרי שכל העניין התרחש ביקשתי מהליצן בפגישתנו הראשונה, לאפשר לי להשאר בתחום המוצר ולהמשיך לכתוב איפיונים טכניים. הוא שכר את שירותיה של חברת עיצוב לייצר איפיון למוצר, וסרב בתוקף. הוא הבטיח לי העלאת שכר, והציע לי לעבוד איתו בצמוד, להכין מצגות, לעדכן את דף הפייסבוק, להתמקד במכירות ובעבודתי בפיתוח עסקי.

ממה שקרה, למדתי ש:

כשזורקים עלייך לימונים 1). תכיני לימונדה או 2). תתחילי לחפש עבודה

כשדיברתי עם הליצן, כל מה ששמעתי בשיחה הוא שחלום המוצר – נגוז. לא ראיתי לנגדי את ההזדמנות החדשה, ואת הדף החדש שנפרש מולי. לא ממש הכנתי לימונדה.

יצאתי למסע של חיפוש עבודה. המרחב הזה, פילים עפים, עתיד להכיל פירוט של כל התהליך, אסטרטגיות, טקטיקה, תיעוד של כל צעד וטיפים לחיפוש ומציאת עבודה בהייטק, מפי אחת שלא ידעה, שאין לה "מספיק" ניסיון ושלמדה לבד.

אז אותה אחת (אני) קראה את עצמה לדעת ברחבי הרשת, התייעצה עם המון אנשים חכמים, עשתה התאמות וסלט של מילותיהם הטובות ורעיונותיהם החכמים – ועכשיו, היא תנסה להגיש אותם יפה, כמו פטיפורים קטנים נוחים לאכילה.

בתאבון ושנה טובה!

M